ברוכים הבאים לפריוויו חגיגי ומרגש במיוחד של סקרמנטו קינגס.
אז למה אני עמיתרגש?
בתור אוהד בגרוש של המלכים (בניגוד לזיו שלנו, היו"ר הלא רשמי של חוג אוהדי סקרמנטו בארץ הקודש), אני יכול לספר על שנים ארוכות בהם נחבטנו אל הכלים, נוגבנו על הפרקט והיינו לחוכא ואיתלולה של הליגה (מזל שיש ניקס/פיניקס וכאלה שחלקו איתנו התואר "בדיחותא דליגה").
לא עוד!

אחרי 14 שנה ללא פלייאוף העסק סוף סוף מתחבר, השחקנים והאוהדים מתחילים ליהנות (רחמנא לצלן) והחץ מראה כיוון אחד: קדימה!
אם כבר אמרנו "קדימה", אי אפשר שלא להקביל את מסלול ההתרסקות של הקבוצה הזו בשנים האחרונות למסלול המייגע והמייאש של להקת אלג'יר מיום הקמתה ועד ההתפוצצות באלבום המופת שלה: מנועים קדימה, מהגדולים שנעשו פה.
קחו אוזניות, שבו מול גלי הים, התנתקו מהעולם, האזינו (פרשת השבוע) לאלבום שהוא פנינה אמיתית. סיכוי טוב שתודו לי ותפרגנו לי "וזאת הברכה". האלבום מתאר את תהומות הנפש בה מצויים חברי הלהקה ללא מחיצות וללא פשרות, אבל בין כל הדברים הרעים והמדכאים ניכר שיש עדיין שביב של תקווה לעתיד טוב יותר, בדיוק כמו המצב עכשיו בסקרמנטו.

במציאות העסק נגמר רע לפחות עבור אחד מחברי הלהקה, גבריאל בלחסן, שסבל ממאניה-דיפרסיה קשה ולא האריך ימים. עם זאת, בשיר "בתוך הצינורות" הוא מתאר בצורה ייחודית וחסרת תקדים את מה שעובר עליו ומסיים בסולו גיטרה אדיר שמזכיר קצת את זה של Comfortably Numb (פינק פלויד).

נחזור לקינגס. לפני שלוש שנים הקבוצה פירקה את עצמה לדעת והעבירה את קאזינס וכספי לניו אורלינס בשאיפה לבנות עתיד הגיוני. באדי הילד הגיע כחלק מהעסקה ובהמשך הקבוצה בחרה את דיארון פוקס התזזיתי שעשה קציצות מלונזו בול בימי המכללות העליזים. הגבות שהורמו אחרי בחירתו של פוקס חזרו למקומן כלעומת שבאו. הילד פשוט מטוס! נכון, יש מה לשפר בקליעה אבל זה לא משהו בלתי הפיך..

לפני שנה הגיע מרווין באגלי השלישי וחבר אליהם. לדעתי, השלושה מהווים כיום את אחד הטריו'ס הצעירים והמבטיחים בליגה. יחד עם צעירים מוכשרים נוספים כמו הארי גיילס (מספר 4 כשרוני מאוד שטרם פרץ), וטרנים כמו דדמון, בארנס, אריזה וסרבים מוכשרים בשם בייליצה ובוגדנוביץ' נוצר תלכיד איכותי של שחקנים מחויבים. קאולי סטיין עזב לג"ס. כל מיני גבוהים אחרים שלא מצאו את מקומם מצאו מקום אחר באמריקה או מחוצה לה.
התוצאות לא אחרו לבוא. סקרמנטו הייתה אחת הקבוצות המלהיבות בעונה שעברה. פוקס השתלט על עמדת הפוינט גארד בעונתו השנייה (17.3 נק', 7.3 אס' ו-1.6 חט' לערב), האוהדים שהציבו סימני שאלה תהו: "איפה הילד?", אז באדי הגיע והציג לראווה עונת פריצה (20.7 נק', 5 ריב' ו-3.4 שלשות לערב) והפך לשוטינג גארד בכיר בליגה.

באגלי התחיל מהוסס מאחורי בייליצה אבל המשיך עם חצי עונה שני משובח והוכיח שהוא בהחלט בקטע של דאבל דאבל של 20 נק' ו-10 ריב'. הקבוצה דורגה באמצע הטבלה או למעלה מכך בלא מעט קטגוריות, כולל התקפה שמדורגת טופ 10 בליגה (114 נק' לערב).
סקרמנטו אמנם לא הגיעה לפלייאוף (מאזן 43-39 ומקום 9 במערב), אבל הרשימה מאוד בדרך ונתנה הרבה תקוות לעתיד. יחד עם זאת, דווקא כשנראה שהכל מתחבר, מסיבות כאלו ואחרות, הקבוצה נפרדה מדייב ייגר והוא הוחלף לבסוף בלוק וולטון.

בגזרה הפיננסית יש לקינגס הרבה סיבות לאופטימיות:
הפיירול שלהם הוא השלישי הכי נמוך בליגה (117 מיליון דולר) למרות שבארנס סגור ל-4 השנים הבאות (לדעתי החתמה שגויה) והילד יהפוך לשחקן חופשי מוגבל בסוף העונה (יקבל הצעות הרבה יותר גבוהות מהמיליונים הבודדים שמקבל עכשיו). פוקס ובאגלי יהיו פה עוד שנתיים לפחות.

עזבו: ווילי קאולי-שטיין (ווריורס), שאמפרט (רוקטס), ג'סטין ג'קסון (דאלאס), בן מקלמור (רוקטס), קורי ברואר, טרוי וויליאמס, פרנק מייסון, לביסייר, עאלק ברקס.

הגיעו: טרבור אריזה, דוויין דדמון, קורי ג'וזף, רישון הולמס (לאחר עונה אישית די מוצלחת בפיניקס), אריק מיקה, טיילר ליידון, ווניין גבריאל, טיילר יוליס, איסיה פיניירו, ג'סטין ג'יימס, קייל גאי.

נשארו: פוקס, הילד, באגלי, בוגדנוביץ', בארנס, בייליצה, גיילס, יוגי פרל, קיילב סוואניגן.

חמישייה משוערת: פוקס, הילד, בארנס, באגלי, דדמון.
מחליפים בכירים: ג'וזף, בוגדנוביץ', אריזה, גיילס, בייליצה.

לסקרמנטו יש 10 שחקני רוטציה לגיטימיים. הקבוצה לא החתימה אול סטאר מוכח וזה מראה על האמון והסבלנות של המערכת כלפי הסגל הקיים. ג'וזף הוא רכז הגנתי מחליף ראוי, הווטרנים יעשו את העבודה והצעירים ישתפשפו ויצברו קילומטראז'.
מלבד השלישייה המובילה יש לא מעט שחקנים שיכולים לתרום. הולמס יכול להיות מחליף ראוי לגבוהים אם נסתמך על מה שראינו שנה שעברה.
לוק וולטון הוא מאמן שמסתדר טוב עם צעירים. להערכתי זה רק יקדם את הגרעין הצעיר והדומיננטי.
אני מקווה שבקיץ הבא יחתום בקבוצה לפחות אולסטאר אחד רציני שיעזור להם לעשות את הצעד הבא.

תרחיש אופטימי
פוקס ממשיך להשתפר ולהניע את הקבוצה בקצב מהיר, הילד קולע 25 לערב עם 7 ריב', עולה מדרגה בהגנה ותופר 4 שלשות למשחק, באגלי מסיים עם ממוצע דאבל דאבל 10-20 פלוס חסימה, חטיפה ושלשה למשחק, והכי חשוב: לא נפצע. דדמון עושה את מה שעשה באטלנטה אבל הרבה יותר טוב. הוא ובאגלי מרכיבים את אחד מהקווים הקדמיים היעילים בליגה. אריזה שותה ממעיין הנעורים ונבחר לחמישיית ההגנה, סקרמנטו מסיימת שישית ופוגשת את הלייקרס בסיבוב הראשון. הם מפתיעים את לברון והגבה ועולים לסיבוב השני נגד יוסטון. הארדן וראס זו כבר משוכה גבוהה מדי והם נכנעים 4-3 אחרי פייט מכובד, לא לפני שבארנס ואריזה מחטיאים 27 זריקות רצופות במשחק ההדחה. בקיץ KD עם אכילס משופץ ומשודרג (שוב) מצטרף על חשבון בארנס וחובר לקינגס בדרך להקמת שושלת מלכים מכובדת.

תרחיש פסימי
פוקס והילד מגלים שקשה להשתפר באופן עקבי במערב הקרוע, סליחה, הקורע. באגלי נפצע ומפסיד 30 משחקים. הווטרנים הופכים מוותרנים לחתרנים, תתרנים וחרטטנים, בייליצה עוזב לאירופה ושובר את שיא המשכורת של מירוטיץ'. הקבוצה מסיימת במקום העשירי ובאדי הילד עובר לווריורס. יחד עם סטף, ראסל, קליי והילד הווריורס קולעים בעונה העוקבת 20 שלשות במשחק וחוזרים לשלוט בגבעה.

תרחיש ריאלי
סקרמנטו תמשיך להשתפר. הצעירים במגמת עליה, הוותיקים – כוחם עוד במותנם, ולא מן הנמנע שבפגרה הקבוצה תתחזק עוד יותר. תלוי בהתפתחויות.
אני חושב שהם יגיעו לפלייאוף מהמקום ה-6-8 ויודחו בסיבוב הראשון.
היי, אבל מה זה משנה? יש מצב לפלייאוף אחרי 14 שנה.
מלכים קדימה!